מה שקורה לרובנו, זה שכאשר אנו רואים בחורה שמוצאת חן בעינינו, אנחנו בצורה אוטומטית מבטלים את עצמנו מולה, ומסמנים אותה כ"פרס". כמשהו שאנחנו מאוד רוצים להשיג. משהו שאנחנו מוכנים להתאמץ בשבילו... להשקיע זמן וכסף... לתת לה דברים (ברמה בחומרית והרגשית) שאנו לא נותנים אפילו לחברינו הקרובים ביותר (למרות שלהם זה באמת מגיע...).

הבחורה מבינה שהיא ה"פרס", שאתם בחרתם בה בצורה עיוורת, וואז אוטומטית הסיכויים שלכם איתה קטנים. יודעים למה? כי אין כאן יותר אתגר. כי אתם כבר שלה, והיא יכולה לפנות קצת זמן לחיפושים אחרי ה"פרס" שלה...
מה שזה אומר זה שבמערכת יחסים (ולא חשוב באיזה שלב היא נמצאת), אתם תמיד חייבים להתנהג בצורה שתשדר את זה "שאתם הפרס". מה זה אומר? זה אומר קודם כל שהבחורה צריכה להרוויח את זכותה להיות אתכם. נכון היא יפה, נכון היא מושכת, אבל מעבר לכך? מה עוד יש בה?
אתם צריכים לזכור תמיד שאתם האדם הכי חשוב במערכת היחסים הזאת.
למה? כי מסביבכם יש בלי סוף נשים (שאתם יכולים פשוט לקום מהספה ולהכיר), ואתם כאן לבד. יחידים במינכם. לטוב ולרע.
כשאתם פותחים שיחה עם בחורה, זה לא במטרה של "להתחיל איתה", "לנסות לכבוש אותה", או חלילה "לנסות להרשים אותה". אתם פותחים שיחה עם בחורה על מנת לתת לה את הסיכוי להכיר אדם נפלא, שידע לכבד ולהעריך אותה על "כל מה שהיא", ולא רק על איך שהיא נראית... אתם לא "בוחרים אותה ללא תנאי", אתם נותנים לשניכם סיכוי למשהו חדש. אבל אתם מסייגים את הסיכוי הזה.
בשביל לקבל את הסיכוי הזה היא צריכה להוכיח נכונות להשקיע בכם בדיוק כמו שאתם משקיעים בה.
תהיו "הפרס".
אל תרדפו אחריה. תנו לה לרדוף אחריכם.
אל תתקשרו אליה פעמיים ביום אחרי הדייט הראשון... תנו לה להתקשר אליכם מדי פעם...
תנו לה את האתגר שבלכבוש אתכם. שבלהרשים אתכם.