אני לא אוהב שמאחלים לי בהצלחה. אני מבין את הכוונה הכנה שמאחורי כל ברכת הדרך בדמות "שיהיה בהצלחה, קטן עלייך". אבל בינינו זה סתם מלחיץ יותר. אתה קם בבוקר, הבטן שלך מתהפכת כי אתה יודע שעוד שעה אתה תשב ליד חתיכת נייר ופירורי שוקולד מריר ותקלל את כל מי שאיחל לך בהצלחה. רגע לפני שאתה מתייאש סופית מדרך השטן המודפסת שלפנייך אתה נזכר ב"בהצלחה". יופי. באמת תודה רבה. לך תכין עכשיו שטר חוב של הסברים לכישלון הקרב. בשלב הזה של המבחן, אחרי שאנסת אוראלית את החצי השני של חבילת שוקולד מריר, הראש שלך צונח בייאוש מופגן על כסא הסטודנט. "הכל בסדר שמה?" תשאל זקנה מרוקאית בת 8,697 שהקימה עם שמעון פרס את בסיס ההתנגדות לפלישת הבבלים לארץ ועכשיו החליטה שבא לה לחלטר בלשמור על מזגנים באוניברסיטה. "כן... אחלה ... שיהיה בהצלחה לכולם" אתה מחזיר לה, לכיתה ולכל העולם שהמציא את הביטוי הכל כך מחייב הזה. בהצלחה.

 

"איזה מזל שאני לא שחקן כדורסל", תמיד אני חושב לעצמי. שמעתי שקוראים לזה או.סי.די., הפרעה אובססיבית כפייתית. מחשבה על מחשבה הן רודפות אותי בהמשכים. אני יכול ממש לדמיין את זה קורה. את המעבר של הכדור הכתום בין הרגליים, את שאגות הקהל, את הניתור שלי כלפי מעלה ובשבריר שנייה וחצי את המחשבה הזאת "אם אתה לא קולע את הזריקה הזאת, אתם לא תזכו באליפות, הכלב שלך יחטוף סרטן בעין ואשתך תעזוב אותך בשביל גמד יפני". במשחק ממוצע יש בערך שלושים זריקות, יש חמישים משחקים לעונה, עשר עונות לקריירה. מה אני צריך את זה? באמת...

 

אני מגלגל כדור נייר וזורק לפח המתכת שנמצא בסוף חדר הלימוד. מחטיא. מה שאומר שכנראה אני אכשל במבחן מחר. אבל זה לא כל כך איכפת לי. יש מן מנגנון כזה שקיים אצל המין הגברי (או לפחות רק אצלי. גבר, בפעם אחרונה שבדקתי) שמשהה את כל הכאב האובססיבי-קומפלבסיבי הזה. אתם מוזמנים לקרוא לו מנגנון ה'אגו-המחוזק-בזכות-נוכחות-אישה-חדשה', אבל אתם יכולים גם לנסות לנסח שם יותר קצר. זה דיי פשוט. ברגע שקיימת נוכחות חדשה של אישה בחיים שלך, רצוי של אחת כזאת שנראית טוב האופוריה משתלטת. כל השפעה לא נעימה של עוולות החיים מתמסמסת לאיטה בידיעה שלכו תדעו איזה זיון מחכה לכם רגע אחרי ההתמודדות הצפויה עם תוצאות ה"בהצלחה" שקיבלתם באס.אמ.אס של הבוקר. אני כבר יכול לדמיין את התרסיס שיביא קצת שקט למזרח התיכון, משווק בבקבוקי מתכת גליליים עם איור פורנוגראפי של הפרחה מ"האח הגדול", רק כדי שזה יהיה הגיוני ואנשים באמת יוציאו כסף על ההמצאה שלי. שפריץ ארוך על אזור בית החזה והקסם יעבוד בדיוק כמו עם תרסיסי השהיית הכאבים ממגרשי הכדורגל. אני הולך לעשות מיליונים.

 

מעניין אם גם לנשים יש מנגנון 'אגו-המחוזק-בזכות-נוכחות-גבר-חדש' (שוב, שם קליט יותר יתקבל בברכה וחצי אחוז מהרווחים לקופירייטר המוצלח) עם נוסחה שמכהה דאגות טורדניות בזכות דמות גברית חדשה שמחכה לכן מעבר לפינה. הפעם האחרונה שבאמת הצלחתי להבין אישה הייתה כשמזכירת המחלקה שלי הסבירה לי לאט אבל ברור שאם אני לא עובר את המבחן ביום שני הקרוב, אני כנראה אצטרך למצוא מחלקה אחרת שתסכים לחתום על תואר ראשון שהשם שלי מופיע עליו. העובדה שהיא השתמשה במספרים כדי להבהיר לי את גודל הבעיה עשתה הכל ברור יותר. למחרת בבוקר זה כבר ירד סופית, המחשבה ללכת ללמוד מגדר נשים עלתה שנייה אחרי שהבנתי שהתעוררתי ושאני לא רוצה להיבחן היום בכלום. אבל אז קיבלתי אס.אמ.אס ממישהו שאוהב אותי במיוחד. "בהצ ל  ח ח ה", הופיע לי על צג המכשיר. נו, שמישהו ילמד את אבא שלי לשלוח אס.אמ.אס.