אני עכשיו יושב בבית של ר', הוא הלך לפגוש את בן דוד שלו בבר שמתחת לבית שלו, נתתי להם קצת זמן איכות ביחד. לפעמים אתה פשוט יודע מתי להיות שם בשביל חברים, עם חברים, ומתי אתה בדיוק לא צריך להיות שם ולתת לכל לזרום כמו שצריך למקומו הנכון.
אני במצב רוח די פילוסופי ונהנתני בו זמנית, אני די בהיי... לא מסמים, לא מאלכוהול, אני פשוט יושב פה ולצידי עומד למות מאושר סיגר בשווי 200 שח... נכון יש יותר יקרים, יש סיגרים במאות ואלפי דולרים אבל הם לרוב מהדורות מיוחדות ומוגבלות, וכרגע אני שמח בחלקי עם סופו של סיגר שלמרות היותו סדרתי, נחשב ללא עוררין לבין הטובים בעולם, הוא יושב פה לצידי במאפרה, ממתין לי, לא מתלונן, לא לחוץ, מלא בסבלנות מלאת בטחון שיש רק למי שיודע כמה הוא שווה באמת. מדי פעם אני מפנק את עצמי בשאכטה אחת או שתיים, לרוב היא כפולה ואף משולשת . מתענג על הטעם האקזוטי בניחוח עצים ותוהה כמה אפשר ליהנות מהחיים ועוד מדברים כל כך פשוטים, כמה עלים עטופים ביחד על ידי קובני פשוט, אך נערץ.

עצרתי לנשימה מהאלוהות.

לפני שבוע ביקשתי מע' בעל חנות הסיגרים שאני חבר בה שיזמין לי את הקואבה דיאדמס, הסיגר הכי גדול, הכי איכותי והכי יקר באופן טבעי של חברה גאונית שאנו כסוגדים לליין מוצריה.
למזלי ע', מכיר אותנו טוב, אנחנו נקראים שם ילדי הסיגרים, התחלנו בגיל מוקדם מסתבר עם איכות  שאין לה גיל או זמן, היא פשוט שם. עודד הביא לי מחיר באמת טוב, ככה אני הכי אוהב, בלי להתמקח, בלי לפצות פה, בלי מילה מיותרת. הוא פשוט יודע שנחזור, אז בטבעיות חברית ובאלגנטיות עסקית הוא מעניק לנו יחס ביתי, גם בהמלצות, גם בקבלת הפנים, וגם במחיר.

הגעתי לר' והפתעתי אותו עם הסיגר, הוא היה די המום, לא ציפה לקבל כמתנת יום הולדת את הסיגר שהוא ראה לפני כחצי שנה מונח בתוך עריסת עץ מיניאטורית מתומחר במחיר דמיוני להנאה רגעית (של כמה שעות).
עצרתי לעוד נשימה,הסיגר כבה; כמו בחורה, זה לעיתים קורה כשמניחים אותן בצד מספיק זמן, שניהם מתקררים כי ייעודם לא ממומש.
אני מחפש מצית נורמאלית. לא מוצא, יש רק זיפו, ולא בא לי על ארומת בנזין, נסתפק בגפרורים. העשן המלא רץ על פני, מסתיר לי את המילים הכתובות, אינו מאפשר לי לקרוא, לכתוב או לערוך את שגיאות הכתיב שנבעו מלהיטות הכתיבה המהירה. נו מילא, בשביל זה יש עורכים...
הגרון קצת יבש, השפתיים גם כן, הלשון מעקצצת, והחיך בוער בדלקת סיגר, כל שאיפה מלאה בטעמים שונים של עלי טבק עילאיים שרופים שמערפלים אותך בתזמון מדויק וכאוטי בו זמנית כמו ששום מכונה בעולם לא תוכל להגות. אני לוקח לגימה מיין השיראז כדי לנקות את חלל הפה ולהפיח בו טעמים וחווית חדשות. ועוד לגימה, כי ארומת הסיגר העקשנית מתחדשת בפה מעצמה, מלאת חיים משלה.
הראש מעצמו נופל לאחור על הכסא עם כל יניקת חיים עוצמתית מהסיגר, מוותר על שימוש באנרגית הגוף כדי לתת לחושים את מלוא הבמה להתענג על ריקוד הטעמים בחלל הפה. טוב לי. וזהו.

הייתי יכול לעצור פה, עכשיו, ברגע זה ממש, אבל לצערי משלמים פה לפי מילה, ואני צריך עוד לכסות את הסיגר הזה והאלה שיבואו אחריו. אלו שלפניו מופיעים מדי חודש בחשבונית הוויזה שלי, מזכירים לי כל פעם מחדש לאן נידפים ברוח השאכטה 400 שקל מהמשכורת.
אבל בוא נעצור עם הדרמטיות הפיננסית, הרי כסף מעולם לא עצר אף אחד מלהנות.
אינני אוהב להשוות עלויות של הנאה, כיוון שאני לא מאמין שאתה באמת יכול לשים תג מחיר לערב טוב עם חברים בבר.הרי אין טעם להשוות זמן עישון מול ישיבה בפאב, או עלות שאכטה מול כמה שטרות תשרוף על כל הצ'יסרים שמגיעים לך ( 'במחיר מצחיק' ) עם החצי גולדסטאר שלך.
סיגר זה הנאה מנטאלית בדיוק כמו שערב עם חברים ובירה יכול להיות, סיגר זה בילוי ממשי בדיוק כמו הפרקטיות של ארוחה טובה במסעדה איכותית. סיגר זה חלק מהחיים, בין אם זה חוויה בפני עצמה, או הנאה נלוות, זה לא משנה. זה מותרה אין ספק, אבל מותרה שאתה רוצה ומחכה להתיר לעצמך, שאתה חייב לעצמך.

ואגב, עכשיו כשאתם כבר מוכנים ל'שרוף' 100 שקל על סיגר כי אתם ' חייבים לנסות את זה לפחות פעם אחת', תעצרו. לא כל דבר הוא פעם אחת בחיים וחסל, תתחילו לאט, תתחילו נכון, תתחילו מהקטנים, מהשקטים, מהרגועים, ולאט לאט תפתחו טעם שהוא רק שלכם. זה המסע ולאו דווקא המטרה הסופית שעושה לנו כל כך טוב.
בטוח יותר טוב מלדוג איזה "קוהיבה" ( שכבודו במקומו מונח! ) בזריזות כי שמעתם פעם מאח של יוסי איך חבר שלו עישן את זה בוגאס בדיוק כמו אל פאצ'ינו בסרט ההוא...