אז חיפשת חנות סיגרים טובה, ומצאתם, מה עכשיו?

יש את המוכר, ויש את ההמלצות שלו, אבל 'רבאק הן כל כך רבות!, שאני אתחיל ב'רומיאו ויוליה', מה עם 'דוידוף', ואולי בכל זאת נלך על ה'קוהיבה' המפורסמים?'

כל כך הרבה אפשרויות, כל כך הרבה ריחות, כל כך הרבה טעמים. אתם רוצים לחוות את הכל, ובצדק, הייתי אומר שהייתי שם, אבל זה שקר, כיוון ש"הייתי" זה בזמן עבר, ואני עודני שם, ואם ירצה השם תמיד אהיה. אחרי זמן מה בעסק נוחתת עליך ההבנה שזה בסדר לרצות הכל, וזה בסדר לאהוב עוד לפני שחווית, מה שחשוב הוא לדעת שצריך לרתום את אותה תחושת בלבול וחוסר ההחלטה לתשוקה החזקה להתנסות בכל.
אין צורך למהר, הזמן אינו דוחק בנו, וגם מנהל הבנק יגלה הבנה אם מדי פעם נוציא כמה שקלים על סיגר טוב. אתם מתחילים להירגע, אבל במהרה שוב חוזרים להיות פרקטיים, נזכרים לרגע שאפילו אם הייתם עוצמים עיניים ובוחרים ב'רומיאו וג'וליה' ישנה חברה אחת קובנית ואחת דומיניקאנית ושניהם באותו שם בדיוק! וואט דה פאק?!אתם אמנם זוכרים בערפול שהמוכר המליץ להתחיל בדומיניקאנית ( יותר עדינה ומתאימה למתחילים), אבל 'לעזאזל! קובנים, אין כמו קובנים! כולם יודעים...'

אז בוא נעשה קצת סדר בכל הבלאגן.

 

דבר ראשון, בגזרת השמות הכפולים, כשקסטרו, האיש והכובע, השלים את עלייתו לשלטון ב1959 הוא החליט להלאים את תעשיית הטבק שהייתה אז משגשגת יותר מסיגריות אפילו. אלמנט זה והעובדה שארה"ב הטילה חרם על קובה, הביאה יצרני סיגרים רבים לעזוב את קובה עם שמם והמוניטין שהיה להם, לעבור למדינות אחרות ולהמשיך בייצור הסיגרים שהם היו כל כך טובים בו. הקובנים מצידם לא היססו לרגע והמשיכו לייצר סיגרים תחת אותו שם, וכך נוצר המצב המעניין של שמות כפולים. עם זאת סיגרים שמקורם בקובה יבואו עם השם 'הוואנה' בקטן על הסרט שעונד הסיגר בחינניות ומציג את שם החברה שייצרה אותו באהבה רבה. אז אכן יש לנו כמה חברות כפולות כמו 'רומיאו וג'ולייט', 'פרטגס' ו'מונטה קריסטו' אבל זה לא צריך להיות משנה לכם, לכל חברה למרות השם הכפול יש סיגרים שונים לחלוטין עם טעמים ואופי שונה לחלוטין, אז פשוט תתעלמו.

 

סיגר בהגדרה יבשה לחלוטין הוא צרור עלי טבק מיובשים ומגולגלים שנועדו לעישון, הדגש הוא על כך שזו הגדרה יבשה, כיוון שבעוד שמבחינה לוגיסטית זה נכון, תהליך העשייה של סיגר נושא בחובו שלבים שונים, שהם כולם משפיעים על התוצר הסופי, מהאדמה בה הטבק גודל, דרך הזמן שהעלים הותרו להישאר חיים על הצמח, וכלה בידיים של מי שגילגל אותו באהבה כל כך רבה.כל סיגר נבדל מחברו בתחומים שונים, ואני אעמוד פה על כמה מהמרכזיים שאתם יכולים לבחון בעיניכם. מן הסתם לא נעבור על המגלגלים המפורסמים בעולם כי אני לא ממש רואה אתכם עושים טיול אטרקציות באדמות טבק קובניות, אבל במקרה שתוכיחו אותי טועה אני אשמח לכמה דוגמיות מהמסע.

 

צבע הסיגר משתנה מבהיר לכהה (מפתיע משהו), בד"כ אפשר לומר שככל שהסיגר הינו בהיר יותר כך הוא עדין יותר. אני לא אלאה אתכם בשמות השונים של הגוונים, אבל קיימים בעולם שלושה שווקים מרכזיים ולכל אחד העדפה כוללנית משלו:
האמריקאי: מעדיף טעם קליל ועדין, בד"כ גוון חום ירקרק שנקרא 'קלארו קלארו'.
הבריטי: מעדיף טעמים חזקים יותר מה'קלארו קלארו', אבל לא חזקים מדי, שוק זה אוהב במיוחד את ה'קולרדו' שלו - גוון חום כהה עם אדמומיות קלה (מקום נחמד באמצע).
הספרדי: השוק בעל הטעם היותר חריף, מעדיף בעיקר את ה'מאדורו' שהוא גוון חום כהה מאוד בדומה לקפה שחור ובדרך כלל מתאים למעשני הסיגרים המסורתיים.

צורות גדלים ומה שביניהם
את צורות הסיגרים אפשר לחלק לשני קבוצות שונות:
פראחוס- סיגר שקוטרו שווה לכל אורכו.
פיגוראדוס- סיגר שהקוטר שלו משתנה או במילים אחרות, ההפך ממקודם.

הפראחוס הם הנמכרים והמיוצרים ביותר באופן גורף, אבל בלי לומר שום דבר רע עליהם (ואין, באמת שאין) אני אישית מעדיף לרוב פיגוראדוס ולו בשל העניין הנוסף שהם אוחזים בחובם, סוג של מסע שמשתנה בלי הרף (כל סיגר משתנה אבל פה זה בולט במיוחד) ומשאיר אותך תמיד מרותק לטעמים השונים.

הפראחוס
נמדדים בקוטר ואורך וישנם גדלים שונים. הקוטר נקרא טבעת, ואנו מדברים על גדלים שמתחילים ב20 וקצת אינץ' וממשיכים עד מעל 50. האורך הינו מרכיב חשוב גם כן, שכן גם הוא ביחד עם קוטר הטבעת משפיע על טעמו של הסיגר, אופיו וזמן העישון שלו.
במהלך השנים ניתנו שמות לגדלים השונים על מנת להבדיל בין הגדלים המגוונים-
'קורונה' הוא הגודל הלכאורה סטנדרטי שעל פיו נמדדים שאר הגדלים ומדובר על טבעת של כ42 אינץ' ואורך של 5.5-6 אינצ'ים (כ-140 סנטים'). הקורונה הוא גודל נוח כיוון שהוא מתאים כמעט לכל מצב ומספק עישון מהנה ומספק של כ-45 דקות.
בין הגדלים השונים נוכל למצוא גם את הרובוסטו הנפוץ והצ'רצ'יל המפורסם.
השמות אינם חשובים בהתחלה כמו ההבנה שכל אורך משנה כמובן את הסיגר ואת החוויה וכמובן את משך ההנאה. אחד יכול לעשן את הקורונה של 'בוליבר' ובפעם אחרת את ה'פטיט קורונה' (אחד החביבים עלי) וליהנות משניהם בצורה שונה לחלוטין, הטעמים דומים, אין ספק שזו אותה משפחה, אבל ההנאה אינה זהה.

הפיגוראדוס
הכיף הנוסף בסיגרים אלו הוא כיפתם המתרחבת שבעצם נועדה לקטימה, בגלל צורתה הצרה בתחילה, ניתנת למעשן האפשרות להחליט כמה עשן יכנס אל פיו, קטימה קטנה תנפיק מעט עשן ולהפך, ובלי שום בעיה ניתן לקטום בשנית במהלך העישון אם חפצים בכך.
הצורות העיקריות הינם 'טורפדו' ו'פירמידה' שלא קשה במיוחד לדמיין כיצד הם נראים, קיימים מספר צורות נוספות כשהאהובה עלי היא 'פרפקטו' אבל לתאר אותם במילים יהיה עוול לסיגרים באשר הם ולכן אני מפציר בכם להפציר במוכר האדיב שתפגשו שיערוך לכם סיור מקיף ביומידור (חדר הלחות בו נשמרים הסיגרים) ויעבור איתכם על הצורות השונות.

 

דבר ראשון שחשוב לדעת- אורך הסיגר אינו קובע את חוזקו.
חוזק הסיגר יתחיל מדרגת MILD שהיא מקבילה לחלש וימשיך דרך כמה דרגות ביניים עד לחזק (STROND OR FULL BODIED).

חלק מהטקסיות של עישון סיגר הוא בחירתו, ואחד הדברים הכיפיים ביותר הוא להיות בתוך היומידור, מוקף באינסוף חוויות שעוד לא התנסית בהם ולהתחיל לשאול שאלות. תרגישו חופשי לתחקר את המוכר שלכם, לא בצורה שב"כניקית כמובן אלא מתוך סקרנות- מוכר טוב (כך תזהו אותו) ייתן לכם בהנאה וברוגע את כל המידע החשוב שהוא יכול וצריך לתת לכם, ותמיד יעזור לבחור את הסיגר הבא ש'נכון' לכם. למתחילים בדרך כלל מומלץ להתחיל עם סיגר בחוזק מילד או טיפה יותר, אינכם רוצים לכוות את הלשון והחיך שלכם על ההתחלה, בדומה לקפה, וויסקי ואוכל גורמה, מדובר על טעם נרכש, ואתם רוצים לרכוש אותו, תאמינו לי. סיגר דומיניקאני בהחלט יכול להיות מתאים לחוויה, הדומיניקנים הם הפופולאריים ביותר כיום בארה"ב, וכבר הבנו שהם אוהבים את העשן שלהם עדין, ולכן 'רומיאו וג'וליה' ( הדומיניקאנים, לא הקובנים, אל תתחכמו!) מספר 1 או 3 ( שם הסיגר. כן, כן , הם נורא מקוריים) יכולים להיות התחלה מצוינת.

וגם אם במקרה בפוזה עסקינן, ובאמת שאין צורך, מספר 1 ו3 הם לונג קורונה ורובוסטו בהתאמה, ככה שהם גם נראים מרשימים למרות "עדינותם", תאמינו לי. וכן, יכול מאוד להיות שבמהרה תמצאו את עצמכם לא מסופקים מהקלילות והחוזק המינימאלי יחסית וזה בסדר גמור, פשוט בוחרים משהו חזק יותר בפעם הבאה. המסע ממשיך.  בכל אופן הכי חשוב, אל תתקעו בסיגר אחד, מצאתם אחד שאהבתם, מצוין, תנצרו אותו ותחזרו אליו מדי פעם, אבל אל תפסיקו להתנסות, לא כי תמיד יש משהו יותר טוב, אלא כי פשוט יש עוד.

 

המגע של סיגר הוא חלק מקורות החיים שלו, איספו אותו בידכם, באמצע, לא בראש כדי לא לפגוע בכיפה, ובידקו את המרקם שלו, סיגר צריך להיות לח מעט, סיגר יבש מעיד על חוסר לחות ולכן אינו מומלץ, בידקו בזהירות את הסיגר, במידה ואיתרתם חורים או חריצים שונים, הוא פסול ואינו מקובל, עדיף להעיר גם למוכר, כיוון שזה לרוב סיגר שלא מוכרים. המשיכו במסע הטופולוגי וחפשו נקודות רכות או קשות יותר, אלו מעידות על סיגר שאינו הורכב כראוי וישפיעו על השאיפה.  משקלו של הסיגר מעיד על מידת דחיסותו, אלמנט זה חשוב כיוון שדחוס יותר משמע שאיפה קשה יותר ובשפה פשוטה יותר- הרבה מאמץ, פחות עשן. זה אגב לאו דווקא חסרון, רבים האנשים שאוהבים להילחם עם הסיגר. לדעתי, זה עניין של אופי בדיוק כמו שזה עניין של חשק- לפעמים אתה רוצה מלחמה, לפעמים פיוס, ופעם ב... אתה רוצה שרמוטה קלילה שנשאבת ביניקה אחת.

ולבסוף, היות ונסיעת מבחן אינה כלולה בכל החלק של קניית הסיגר, אחרי הבחינה המדוקדקת שערכתם הגיע הזמן לקפוץ על זה, אין טעם להתמהמה- קוואבאנגה.

 

תיהנו!