תמיד תמצא איזה תל אביבי שיגיד לך בגאווה שיש "את ישראל ויש את תל אביב". מין ריחוק תרבותי כזה בין הבירה לבין כל השאר... התל אביבים נגד העולם.

תופעה מעניינת של עידן מודרני תל אביבי זה היא 'החינמסטים'.

מדובר בקבוצת אנשים קבועה; הנעה בין אירועי תרבות ובידור 'חצי פתוחים' לקהל, כמו גם 'ערבי חברַה סגורים' בחברות היי טק, ובנוסף, כשאין משהו טוב יותר בנמצא, אירועי חתונה פרטיים הנערכים באולמות אירועים. עד כאן הכל טוב וכשר, אלא שקבוצת 'חינמסטים' זו; אינה מוזמנת, אינם עובדי החברה, או מחותנים מצד כלשהו. כששואלים אותם "אתם מצד החתן או מצד הכלה? הם לא מתבלבלים ומפנים את צעדיהם כלפי השולחנות היותר עמוסים (בבנות המין היפה ובאלכוהול)...

מישהו אמר "סרט הוליוודי"? לראשונה ראינו את התופעה בקומדיה "לדפוק חתונה" אשר כמו הרבה סרטי קיץ אמריקאים התחיל לא רע, עם הרבה צחוקים וחיוכים, אבל באותה הנשימה, כמו כל סרט אמריקאי טיפוסי, נגמר בצורה דביקה ונדושה שבמקרה הכי טוב מוציאה ממך גיחוך פה ושם. אבל ניסחפנו קצת, הכתבה הזו היא לא ביקורת סרטים... הכתבה הזו היא כתבת תרבות.
 ואם כבר נגענו בתרבות... חברים – "אמריקה זה כאן".
את המידע אודות האירועים הללו חברי הגירסה הישראלית ל"לדפוק חתונה"  מקבלים בעיקר ב'מודיעין גלוי', כמו מדור 'רק השבוע' בעיתון 'עכבר העיר', וגם במודיעין פנימי שעובר מפה לאוזן. 'הגרעין הקשה' מונה מספר בודדים, וסביבם עשרות המצטרפים לפי הצורך החברתי,  והכיס. לחלקם זו תשובה על בדידות, חלקם מחפשים להפיג שיעמום, ולחלקם זה צורך הישרדותי. 
יש כאלה שכבר יודעים לזהות אותם בפרצופים, ואומרים: 'הם אינם מזיקים'.
לדעה  זו מצטרף גם איש יחסי ציבור ותיק, אשר אף מוצא בהם תועלת, כאשר במסיבות עיתונאים שערך ולא הגיעו מספיק אנשים, מילאו הללו את השורות.

ממה שהצלחנו לגלות, מנהיגם הבלתי מוכתר הוא בחור בשם יורי, אולם נסיונות להשיג ראיון איתו עלו בתוהו. רובם של האנשים שם אינם גאים במעשיהם, ומתחמקים מזיהוי. שלא לשיוך, אומר לי דני ו. עיתונאי לשעבר וחינמיסט בפוטנציה, שאף כתב על התופעה לפני שני עשורים באחד המקומונים, כי 'יורי יכול אף להכניס לך מכות אם תרצה לראיין אותו'. בקיצור כתב תמים כעבדכם הנאמן יכול למצוא את עצמו בסיטואציה לא בריאה... דני עצמו מנמק את הסיבה שהוא צורך מזון כאורח לא קרוא כ'הישרדותית', ואולם בשהותו באתרי המסיבות, מנסה אף להתרועע עם האורחות הסדירות. ולזאת נאמר – למה לא למה לא...
מורן, מעצבת אופנה ובת זוגו של ירון, מתחמקת באלגנטיות משיוכה לתופעה, למרות שמנהלת קייטרינג באחד האירועים הצביעה עליה ככזו.
ירון, משורר שאף הוציא ספר, ישמח להפגש איתי ולהציג בפני את יצירתו. מורן מאוכזבת ממיעוט הכיבוד שנותר במקום, אחרי שהגיעו באיחור אופנתי... יחד שועטת-בעצלתיים 'משפחה חדשה'-ותיקה זו, לאירוע חינמי אחר הערב- פתיחת תערוכת ציורים של האמן-שחקן-צייר אסי דיין. 
                
שונה בנוף ה'חינמסטים' היא  לימור, אשה קטנת קומה, שמגיעה לכל אירוע מצוידת במצלמה, ומתעדת את הופעותיה במקום עם ידוענים מהארץ והעולם. באוכל אינה נוגעת מחשש כשרות, אלכוהול זה 'לא אסטתי', אך היא מציגה אלבום ובו מצטלמת עם גבי גזית, גליה אלבין, יוסי אלפי, השר ליברמן, שרי אריסון, ובעלה. יפה ירקוני. רן פקר (שאף בחר להטות גופו בזוית כדי להשיק לראשה), שולמית אלוני מחייכת, וגם גיידמק ('אמן גדול, עוזר לאנשים') לא נפקד מקומו. היא מבטיחה שבין שלושת אלפי התמונות שמחזיקה באלבומים בבית הצטלמה גם עם אמנים כשוורצונגר, ושורטי...

מקץ בילוי של שעתיים לערך, קמנו והלכנו לנו. ליד  היציאה עמד שולחן ועליו מתנות שהביא בשביל הבחור. ארביינקא מיד עשה סלקציה ולבסוף לקח את כל כתבי אחד- העם ומילון חדש. אני לקחת ביאליק וזוג של סקטים, בשבת יש לנו חתונה.