2. אז כן, שקט וזמן שמשהו שאפילו לדרור קשטן מגיע. אבל אחרי הכל גם הוא זכאי לביקורת, אחת קטנה אבל משמעותית. זה שנבחרת ישראל הבוגרת לא נראית יותר מאוסף כוכבים בכאילו, זה שברוב חלקי המשחק היא לא באמת משחק כדורגל ועוד מול נבחרות כמו לוקסמבורג או שווייץ וזה שכבר אמרתי פה ממש לא מזמן -  תשכחו מהמונדיאל.  זה מילא. אבל ביחיאת דרור, לקחת לנבחרת הצעירה יהלומים כמו שכטר, בוזגלו וסהר ולהשתמש בהם שבע דקות? זה פייר זה? מהצד השני עומדת הנבחרת הצעירה, האלטר אגו של הנבחרת הבוגרת. חמושה באמביציה שיכולה לאפיין רק שחקנים עם סיפור חיים כמו של רחמים צ'וקול, נחישות לוחמנית שגורמת לתת הרבה כבוד לשמות כמו אלמוג כהן וטל בן חיים ועם המון המון נשמה אה-לה-איווניר-סטייל הנבחרת הבוגרת כבשה לי את הלב. ואני רק מדגם מייצג. היה מגיע להם לעבור את האיטלקים ולו רק בזכות עוד שחקן או שניים שסתם קישטו את ספסל הנבחרת הבוגרת והמאכזבת.

3. אז כן המסקנה ברורה, תיקו מצליח לאכזב אותנו כשמהצד השני חבורה של נערים שלא חצו את גיל ה-21 גורמים לך להתרגש כשאתה מפסיד לחבורה של גלדיאטורי כדורגל איטלקיים (שמישהו יסביר לי מאיזה כוכב נחת עליינו הבאלוטלי הזה ...). כדורגל זה באמת דבר יפה. הפעם האחרונה שהתרגשתי מהנבחרת הייתה הבוגרת הייתה בניצחון הסוחף על נחברת אוסטריה. מאז תמיד זה מן "כמעט", "עוד רגע אנחנו שם" מזלזל שכזה. זאת לא האיכות, לא הכושר ולא הכישרון. זאת הגישה. מין תרכיב שקיים בנבחרת הצעירה ולא מתבטא באף לא רגע קטן בליגת העל שלנו. פה הכל מתחיל, פה הכל נגמר. בגישה. ואל תשכחו מי אחראי על הטעות התורנית של גרשון, שמעון אבו-חצירא, מלך השערים הנוכחי של הליגה ועוד בורג במערכת של מוטי איווניר. תודה.

*. בתוכנית "יציע העיתונות" שלאחר משחקי הנבחרות. העלה רון קופמן הצעה לאזרח שוער. כי זה מין טרנד כזה עבור מיסטר קופמן. אין, אז מאזרחים. עשינו את זה עם טוטו ועם קולאוטי בוא נמצא איזה שכיר חרב שיודע לנעול שערים, נלמד אותו איך מניחים תפילין והנה סגרנו עוד חור במדינת הקומבינה. סתם נקודה למחשבה – מישהו חשב על זילות תעודת הזהות הכחולה ? לאיפה הגאווה הלאומית נעלמת כשמנסים לקנות עוד "אזרח" חדש שינצח בשבילנו משחקים מול כל העולם. עבודה עברית. עאלק.