רגע אחרי שפג תוקפה של עוד אולימפיאדה נפלאה מתכננת נבחרת ישראל בכדורגל את דרכה לקראת גביע העולם אשר יערך בדרום אפריקה אי שם בשנת 2010. 

ההקבלה בין ההתרחשויות הספורטיביות האלו לא מתבקשת במיוחד.  איפה מתחבר המוטו האולימפי "גבוה יותר,  מהר יותר,  חזק יותר" בכל מה שנוגע לחבורת המפונפנים הישראלית של קשטן? 
בשבת הקרובה תפגוש הנבחרת שלנו את נבחרתה של שוויץ.  כמו בכל קמפיין חשוב,  גם הפעם מישהו חושב שיש סיכוי שנעלה, כשהפעם,  40 שנה אחרי הפעם אחרונה בה שיחקנו בקמפיין כדורגל חשוב באמת,  הגרלת הבתים המקדימה סידרה לנבחרת שלנו סיכוי ממשי למהפך. טוב שבאתם,  כי הפעם נסביר לכם למה אתם (שוב) חולמים בהקיץ.להתעורר בבקשה.

 

היהירות – בזמן שאסיין בולט רקע על החזה בגאווה אנחנו הסתפקנו בדמעות של זאבי, כשמייקל פלפס סחט ממשה גרטל עוד הגיג מנותק מהמציאות הבנו שאלכס אברבוך כבר לא הולך להביא לנו מדליה אולימפית. אבל למרות כל זאת מצאנו את המקום בלב לאהוב את המתמודדים שלנו ולמרות שרובם אכזבו קיבלנו אנחנו שיעור אמיץ במיוחד על צניעות. כשבמשך 4 שנים שלמות, כמעט ללא כל תמיכה מוראלית, מתמודדי ענף הג'ודו (אתלטיקה, שייט, סייף, מה שתרצו ...) נאבקים על הזכות להביא את הטוב ביותר עבוד מדינת ישראל וברגע אחד מאבדים את הסיכוי להגיע לשם אנחנו פתאום מבינים כמה זה קשה, כמה זה דורש הערכה.במקביל שחקני הכדורגל הארצי-ישראלים נהנים מהדי הקהל וניצוצות התהילה במהלך כל השנה כשזה מגיע לתוצאות הם שוכחים מילה אחת – צניעות.

 

התקשורת – מחול השדים סביב עוד משחק בין לאומי חשוב ככל שיהיה יוצא מכלל כל פרופורציה. "חימום" האווירה לא תורם בשום פרמטר ספורטיבי לנבחרת כשהפעם מצליחה התקשורת לנענע את הסירה עם דיווחים בלתי פוסקים מהשטח על איוש תפקיד השוער בנבחרת. התקשורת לא מחפשת טעם ספורטיבי כשהיא מנסה לברר על היחסים בין דודו אוואט לניר דוידוביץ'. אחרי המשחק בו שוב נתאכזב אל תחכו יותר מדי לעיתוני הבוקר ולכותרות האון ליין של מדורי הספורט באינטרנט דרור קשטן כבר מעכשיו צריך ללכת הביתה. העיקר הכותרות.

 

הנייר – כשמסתכלים על הניסיון, על הרזומה ובעיקר, איך אומרים, "על הנייר" נבחרת שוויץ, משעממת ככל שאפשר להתייחס אליה, מחזיקה בסגל שחקנים רחב. היצפלד, הקיסר של ביירן מינכן, עומד על הקווים ומחזיק ברשותו שחקנים שמרכיבים את הקבוצות המובילות באירופה כמו ארסנל, מילאן, דורטמונד ועוד. איזה מזל שטועמה לא פצוע, בסטנדרט ליאז' מרוצים. אפשר להמשיך ולהעלות פרמטרים שונים בנוגע לאיך גם הפעם נמצא את עצמנו משתוממים אחרי עוד תיקו שהושג בדקה התשעים. אבל זה לא משנה, גם הפעם יגיע הקהל (או לפחות יישב בבית) ויקווה שהפעם זה יקרה, הפעם נעשה קצת כבוד.

אבל באמת, תחשבו על זה שוב, נשמע לכם באמת הגיוני שננצח משחק חשוב בדרך למונדיאל 2010? מספיק להביט אחורה אל השבת הראשונה בליגת העל שלנו ולהבין איפה אנחנו עומדים. קצת הגיון, באמת ...