לא סתם מכל ערי הארץ, הסיוט הכי גדול הוא למצוא דירה דווקא בתל אביב. לאחרונה כולם שם, אחד אחרי השני צפינו בחבריינו אורזים את הפקלאות שלהם ועוזבים לטובת המרכז. תל אביב הציעה להם עבודה, בילויים, תרבות, ושלל הרפתקאות וחוויות שהנופים הפסטורלים של הדרום או הצפון לא יכלו להם. כולם נוהרים לעיר שמביני עניין ודבר קוראים לה "עיר ללא הפסקה", וכמובן מגלים עם הזמן שגם בתל אביב השעה 2 בלילה יכולה להרגיש מעט בודד...

 

בשביל להקל עליכם את ההחלטה ריכזנו חמש סיבות בעד המעבר, וחמש נגד. לכם נשאר רק להחליט מה עושה לכם את זה יותר...

 

התרבות.
בעד: אין יום בשבוע שתל אביבי ממוצע לא יכול להחליט שהוא רוצה ללכת להופעה, הצגה או סתם איזה סטנדאפ מזדמן. המבחר עצום, המחירים לרוב סבירים עד סמליים, והחוויה בדרך כלל יותר חיובית משלילית.
נגד: כמה אפשר כבר לשמוע קאוורים לפינק-פלויד? ומי שהיה בכל מיני הופעות של אומנים מתחילים, יודע שהסיכוי ליפול על מישהו אשכרה טוב הוא אחד לעשר.  בקיצור, אם זה מרכז התרבות של ישראל, ייתכן ומצבנו בכי רע. אז מה נשאר? גולדסטאר במחיר מוזל: 10 שקל לשליש, 15 לחצי. וכל עוד זה קורה, תגידו מתי ואיפה, ואנחנו שם... ואם ברקע ינגן מוסיקאי מוכשר, זה אחלה בונוס.

 

שוק הבשר.
בעד: אם אתם רווקים, תל אביב זה המקום להיות בו: בר אפלולי, בירה מהחבית, כמה צ'ייסרים, כמה מבטים, חיוך ביישני, קריצה, תחתית של בירה מעבירה ידיים עם כיתוב מפלרטט, ויאללה – "הדירה שלי בהמשך הרחוב הולכים להמשיך לשתות וויסקי 12 שנה בחצי מחיר". משם זה רק הולך ונהיה מעניין יותר...
נגד: מרוב ששמם הסליזי של הפיקאפ ברים יוצא לפניהם, אתה יכול להכיר בחורה חביבה, להרגיש את הקליק נוצר, לראות אצלה ניצוץ בעיניים, להתחיל לתכנן את הטיול המשותף שלכם בחו"ל, ואז למרבה האירוניה לשמוע ממנה "לא", כי הרי כולם יודעים ש"לא הגיוני שיצא משהו רציני מהיכרות בפיקאפ בר תל אביבי, ואתה לא חומר של סטוצים".

 

הכל וכולם במרחק הליכה.
בעד: התחשק לך סושי באמצע הלילה? רד למטה, יש שם דוכן. רוצה חנות כובעים? תחצה את הכביש יש חמישה בוטיקים. מחפש כספומט? איזה בנק בא לך? יש שני סניפים מכל אחד בהמשך הרחוב. אתם משחקים פוקר עם החבר'ה ואין פותחן לבירות? שאחד מהם יקפוץ שניה הביתה, עד שתסיימו לחלק את הסיבוב הבא הוא כבר יחזור...
נגד: ומה קורה עם אתה צריך לקפוץ לאירוע באשדוד ואתה חוזר עם הרכב למרכז תל אביב אחרי השעה חמש? תשכח מחניה ידידי. תיאלץ לנסוע עד רמת גן בשביל למצוא איפה לזרוק את הרכב. כמובן שאם מצאת חניה גבולית (שלושת רבע אוטו על כחול לבן ועוד 40 ס"מ על אדום אפור) וחשבת ש"יהיה בסדר", עד שתתעורר מחר בבוקר הוא כבר יגרר, ותצטרך להשקיע 500 ש"ח ממיטב כספך לטובת עיריית תל אביב-יפו בשביל לשחרר אותו מחניון הגרירה. אגב, הקטעים הכי לא נעימים קורים כשאתה נפרד מהאקסית שלך, ואז פוגש אותה בכל פעם שאתה יוצא לזרוק את הזבל. ככה זה כשכולם רוצים לחיות בתוך ביצה אחת קטנה.

 

לחיות עם סטייל.
בעד: אם חלק מהחברים התל אביבים שלנו היו מסתובבים בערים בהן הם גדלו לבושים כמו שהם לבושים בתל אביב, הם היו מקבלים מכות. חד משמעי. אז מה אם הם בני 30 וכבר מזמן יצאו מהגיל שבו מותר לעשות בלאגן בשכונה. כובעים, צעיפים, קורקינטים ממונעים, וביטוי עצמי ללא גבולות, הם כולם גחמות ששמורות לתל אביבים בלבד. בתל אביב אתם אנשים עם סטייל, במקום אחר אתם פשוט או מוזרים או סתם פלצנים. אז מי ביקש חופש להיות מיוחד וייחודי ולא קיבל?
נגד: אני לא יודע מה לגבי כובעים וצעיפים, אבל קורקינט ממונע זאת באמת פלצנות לשמה.

 

אין סוף הזדמנויות.
בעד: אם אתה מהנדס מתחיל בדרום הארץ אתה תרוויח 7 אלפים ש"ח נטו, בתל אביב ישלמו לך 12 פלוס מזדה 3 ופלאפון. אם אתה יזם עם שאיפות, בתל אביב מתגלגלים מיליונים בלי כתובת, ולא מעט אנשים ישמחו להשקיע בחלום שלך. אם אתה אמן, מספיק שתיחשף בעיתון מקומי, ואתה אשכרה עשוי להצליח להתפרנס מהיצירה שלך. כל עסק וכל יוזמה מונעים על ידי קשרים, בתל אביב אתה יכול ליצור את הקשרים האלה בכל הרמות, החל מסמנכ"לים של חברות, וכלה בחברי כנסת ושרים. כולם אוכלים באותה הבורקסיה על קינג ג'ורג'.
נגד: בפעם השלישית שאתה רואה את הקומיקאי הפופולרי מהפריים טיים בטלויזיה שותה קפה בשולחן לידך, הוא כבר מפסיק לרגש. כשאתה קולט שהוא בפגישה עסקית עם מפיק אמריקאי, פורט לפניו את קורות החיים שלו כמו בראיון עבודה, ומתחנן להופעת אורח באיזה קליפ קצר ודל תקציב לvh1, אתה מבין שאם כבר לחפש ההזדמנויות אז  בניו-יורק.

 

לסיכום, זה מה יש ועם זה ננצח... ממילא בסוף כולנו נגמור בפרוורים עם שני ילדים, גינה, וכלב.