ציוני דרך קטנים ביומנו של דביל-

• 3 ימים ללא אלכוהול, קפצתי לר' ושמתי לב שאני עולה את המדרגות בקלות יותר, ארבע קומות בלב תל אביב ואני מקפץ לי, לרגע אני בטוח שעשיתי לעצמי חסד ושהגוף שלי בריא יותר, ואז אני קולט שאני פשוט לא סוחב עלי שישייה.
• 12 יום ללא אלכוהול, אני רוקד במועדון, אין לי טיפה אחת לרפואה בדם.
• 23 יום ללא אלכוהול, חוגגים יום הולדת לד', אני מסתכל על שפתיה אחרי שהיא הורידה שוט של ג'ימסון עוקצני ופשוט ( אך עובד מצוין! ) במבט מלא זימה, תוהה אם כדי לרכון קדימה ולשאוב את מה שנותר על שפתיה, כמו חתול מוכה, אני תר אחר שאריות. היא מחזירה אלי מבט מלא חשק ומלקקת את שפתיה, ליבי נקמל בקרבי, אני מבין כמה היא פספסה את הנקודה שלא באשמתה כמובן, אבל שום דבר לא מונע ממני להתאכזב בכל זאת, אז אני מחזיר מבט מיואש לנאצ'וס ושותק.
• 42 יום ללא אלכוהול, אני כבר לא בטוח איך זה התחיל, אומרים שלטיפה המתוקה יש השפעה כזו, אני רק לא הבנתי כמה היא עובדת לשני הכיוונים.

טוב אז ככה, אם אני באמת מתאמץ אני מניח שאני יכול איפשהו להבין מדוע הפסקתי. ר' אומר כי הייתי צעד אחד מלהיות אלכוהוליסט. אבא שלי לא מדבר המון, אבל הוא כל הזמן שואל אותי לאן נעלמים הבקבוקים מהדיוטי פרי. כ' כל הזמן תוהה על קנקנו של הכבד שלי, ולד' לא ממש אכפת כל עוד אני לא דופק חיסורים בלוז שלנו. אני ידעתי את האמת, אני לא מכור ולא נעליים, כל הזמן אמרתי שאני יכול להפסיק בכל רגע, מה שבדרך כלל גרר מבטי השתאות וגיחוך קל מצד הנוכחים. אז החלטתי לעשות מעשה, חודשיים התנזרות, קולד טורקי כמו שאומרים, מה יהיה יהיה.
איזה טמבל.

בחודשיים האמורים הבנתי עד כמה אני אוהב אלכוהול, ובפרט ויסקי, בירה זה נחמד ואני חולה על זה, כיף לי שהיא זורמת כמו סיליקון ברמת אביב, זה רק מוסיף לאווירה והיא ללא ספק הסיידקיק המושלם. לגבי וודקה, ובכן בעוד שבגדול ככל שוויסקי יותר איכותי כך מרבד טעמיו רב יותר, וודקה מדברת על רצף אחד של כלום, ככל שהאיכות עולה כך הטעם צריך להיות יותר ליניארי, ישר ולדעתי משעמם. טקילה דומה בכך לוודקה, למרות שיש לה אופי קופצני שתמיד אשמור לו פינה חמה בלבי. קוניאק זה נפלא, אבל מנטאלית וכלכלית אני משאיר את זה לעשור הבא.

כיום בעולם מוכרים מספר סוגים שונים של וויסקי :
מאלט- וויסקי שמורכב מ100% לתת,  וויסקי מסוג זה יכול להיות מורכב, מכמה סוגי מאלט ( בלנדד מאלט ) או ממאלט אחד ויחיד ( סינגל מאלט ).
סוג זה נחשב היהלום שבכתר, אבל מכירותיו בעולם אינם הכי גבוהות בשל מחיר גבוה והיצע נמוך ( ככה זה איכות ).
בלנדד-  וויסקי שמורכב ממספר תזקיקים שונים, בדרך כלל מכמות קטנה של מאלט וכמות יחסית גדולה של וויסקי גריין. סוג זה ידוע בכינוי כסקוטש, והוא הכי מוכר והכי נמכר בעולם.
גריין- תזקיק זול שמופק בעיקר לעיבוי המשקה ומשמש לייצור וויסקי בלנדד.
בורבון- וויסקי אמריקאי על בסיס תירס.
טנסי – בורבון שעובר עוד תהליך, ומועבר דרך פחם עץ אדר.

אז יש לנו הוכחות בשטח מעבר הרחוק, יש לנו כמה סוגים שהתפתחו עם השנים, ויש לנו אינסוף אזכורים בחיי היומיום לנוכחות החזקה של הוויסקי בעולם הגברי. צריך עוד משהו?
ובכן אולי.